אני בוכה, בוכה, בוכה!!!
עדיין מתקשה להאמין, אבל ככה זה, לכל דבר יש סוף.
אני עובר שם שוב ושוב, מקווה כי אולי הפעם אתעורר למציאות אחרת בה הכול יהיה כמו פעם.
ובכל פעם אני מתאכזב מחדש, הלב נצבט, נחמץ ונשאר עם געגוע עמוק למה שהיה פעם.
פרנקלין היקר, אני רוצה להודות לך!
על כל השעות היפות, כל החוויות שהענקת לי ולכל שאר הרוכבים.
על כל החיוכים, צעקות השמחה וגם קולות התרסקות ושבירת שילדות.
הרגעים הבלתי נשכחים שעברו במחיצתך.
בצעירותך הענקת לנו מספר אלמנטים קטן, קפיצה אחת לאמיצים בפתיחה שהמשיכה בזרימה מושלמת.
אך עם השנים נבנו בך עוד תוספות, רמפות לתפארת, מסלולי המראה לגדולים ולקטנים, גשרים מעץ דרופים משודרגים ובקצה, הדובדבן שבקצפת, קפיצה שמשגרת אותך גבוה באוויר לסוף והחוצה.
בכל פעם שבאתי לבקר, היית שם, לעיתים ממתין בשקט בדממה ולפעמים מוקף המולת רוכבים.
בכל פעם נשארת נאמן ובטוח. רגעי התהילה שלך הולכים ומשתבחים ואתך גם היכולת של כל מי שלא נשאר אדיש שהעז, לא ויתר לעצמו ועבר דרך האתגרים שפיזרת בדרך.
סינגל פרנקלין,
בן שמן לא יחזור לעצמו וממש לא אותו דבר בלעדיך.
ככה זה כשמת סינגל. אגב, הסינגל נקרא על שם הרוכב יוני פרנקלין שמת מסרטן.
יהיה זכרו ברוך.
מוקדש בגעגועים:
Imagine Dragons – Radioaktive
[jwplayer player="1" mediaid="375"]
