מצאתי את עצמי לבד ביער.
המקום שבדרך כלל שורץ אנשים, הפך בודד כאילו אתה האדם האחרון בכדור הארץ…
בכלל, כמות העצים שנעקרו אחרי הסופה האחרונה כיסתה כל פינה על הסינגל והגבירה את התחושה שהגעת למקום אחר.
מקום זר, מקום שקשה לזהות.
אני רגיל לרכוב לבד, אבל אתה אף פעם לא באמת לבד ביער, תמיד יש עוד רוכבים, לרוב יברכו אותך ב"בוקר טוב"
והפעם, זה שונה.
מרץ 2020, כבר יותר מחודש שהעולם נלחם בוירוס הקורונה הקטלני, בעיקר באמצעות בידוד וסגר של רצון טוב.
מנסים לישר את העקומה, לעקם את ההסתברות, כל האמצעים כשרים, רק שאין כל כך אמצעים…
קשה לדמיין איך הסיפור הזה הולך להיגמר.
הייתי רוצה להאמין שהסוף יהיה טוב. שנלמד מהמקרה הזה ונוציא ממנו את הטוב.
נלמד שהזמן שלנו יקר, נעריך את מה שחשוב באמת, את הבריאות שלנו ואת החופש שלנו.
כולנו עוברים שעור בכמה אנחנו אפסיים לעומת העולם, כוחות הטבע מחזירים מלחמה, הגלגל הסתובב.
"בחיי אנשים הגזמתם, חנקתם לי את הצורה, הגיע הזמן לנוח קצת. תעצרו בצד…שבו בבית."
בונה עולם מסדר את העניינים, ולנו אין ברירה אלא להביט מהצד איך יורדים האורות על כול מה שדולק.
הדברים הפשוטים "הבאנלים" לצאת לעבודה, לצאת לרכיבה או סתם להיפגש עם חברים, צריכים לעבור סינון דרך מסיכה או יותר טוב דרך המרפק.
אני באמת מאמין שבקרוב מאוד נסתכל על התקופה הזו כחוויה משונה שעברנו.
סוג של ברי מזל נפלנו בהגרלה, אחת ל 100 שנה או יותר קורה מקרה שהוא הרבה יותר גדול מאיתנו ולאף אחד אין שליטה או הסבר למה.
חבר טוב אמר לי פעם, "אנשים מסתגלים מהר לדברים טובים." הוא צודק, אבל ברגע שלוקחים לך אותם, אתה מתחיל להעריך אותם יותר.
אני בטוח שאף אחד לא יתגעגע לאלכוג'ל בטעם תות, נצחק על הטמטום שלנו לנסות לאגור נייר טואלט ושימורים.
וגם אלו שאיבדו את העבודה שלהם יגלו שדלת אחת נסגרה ודלת אחרת תיפתח ובסופו של דבר הם הגיעו למקום טוב יותר.
אני מאמין ומקווה שמהתקופה הזו ישארו רק זכרונות עמומים, העריסה תחזור להתנדנד בקצב מרדים, הקרקע לא תרעד והשבילים ישארו פתוחים…
משאיר כאן שיר חצי אופטימי של ניל יאנג
Don't Let It Bring You Down
עם הרחפן הספרדי החריף אנדריאו לקונדג'י שעובר מ YT ל COMMENCAL
