Rss

Riders on the Storm

יש מספר דברים שיכולים להשאיר כל בר דעת פעור פה:
אחד, לראות אדם הולך על המים והשני רוק פולני. מה הקשר? זהו שאין.

אבל שני הדברים בהחלט יכולים להשאיר אותך מופתע.
ישו הוא דוגמה לבחור שהלך על המים (יש שמועות כן…) הוא גם דוגמה למישהו "שאין לו אלוהים"
אני בטוח שהחבר'ה "מסובב כינרת" שנכחו וראו את הפלא המהלך אמרו:
"ואללה פססס ,זה  אין לו אלוהים זה, תראה את הבנאדם הולך לו ככה בכיף על המים ולא רואה בעינים".

בסבירות גבוהה, כל אחד נתקל פה ושם במישהו שאין לו אלוהים, לדוגמה, החבר'ה שאנחנו כלכך נהנים לראות ב “Redbull Rampage”  או בכל הסרטים האחרים נולדו מחוסרי אלוהים.
דוגמה אחרת ניתן למצוא בכל מסלול DH  בארץ (גם בן שמן נחשב?) עם אלמנטים טכניים שכשאתה מתקב אליו  אתה רואה אסופה של אנשים
(ניתן בקלות לזהות לפי הלבוש – רמז הם לא לובשים טייץ) שרואים להם בעינים ש"אין להם אלוהים" בכלל.

אבל מסתבר שאפשר גם אחרת, לא חייבים מסלול במגמת ירידה עם כמה מקפצות (והרי זה משובח) בשביל חווית האקסטרים וזרימת אדרנלין מוגברת.
הוכחה חיה לכך ודוגמה ומופת מהלכת הוא חברי הטוב יניב בביוף.

לבחור נמאס לשבת בבית. שום דבר לא יכול לעצור אותו.

ערב לפני  אני מקבל סמס הזוי "אני מתכנן רכיבת שבילים…בתקווה שירד גשם". לא נראה לי הגיוני לצאת לגשם, לבוץ לבוקר שכולו קור.
אבל הבנאדם ברזל, יצוק פלדת אל חלד ואוכל קרבון לארוחת בוקר.
"גשם זה לרכיכות, ושלוליות צריך לחצות – באמצע".
בסרטון למטה הוא מדגים חציה בטוחה והגדרת המילון ל"אין לו אלוהים" (ילדים אל תנסו את זה בבית).

טוב, וצריך להצדיק את המשכורת ואת הטייטל של האתר, ולתבלן עם קצת מוזיקה.
פלא נוסף שנתקלתי בו השבוע הוא רוק פולני. לא יאמן אבל יש כזה.
בקליפ למטה ניתן גם לראות בחור נוסף שאיבד את אלוהיו.

כשאתה שומע את הסאונד המפלצתי קשה שלא לדמיין מערכת נוקשה (פולנים אמרנו, כן) של ציוד כבד מתגלגל בדורסנות מאיימת.
לי זה הזכיר את אנדריקס (ג'ימי, עליו השלום) רק שהפעם הוא אכל את הכדורים הלא נכונים בלילה וקם דובר פולנית.

למהדרין: ללהקה קוראים Kim Nowak  (על שם השחקנית האמריקאית שכיכבה במספר סרטים המפורסם שבינהם "ורטיגו"  של היצקוק) ומורכבת משני אחים (מה לעשות בכל זאת משפחה) שהקימו את הלהקה ב 2009. השיר בקליפ ורוב השירים האחרים שלהם עוסקים בשאר ירקות כמו: מוות, אהבה וחומר למחשבה.

ציטוט שורה מהשיר (לדוברי פולנית): śmiało, biegnij i nie połam nóg
ובתרגום חופשי "באומץ, לרוץ ולא לשבור את הרגלים"
אז אתקן, לרכוב ולא לשבור שום דבר…תהנו מהגשם וממולץ בחום, בפעם הבאה שאתם רואים שלולית – תעברו באמצע!

Made in Israel

כולם כבר מבינים…
כל מי שקם בבוקר, לא ביקיצה טבעית, אלא כי השעון מעיר אותו, ביום שישי, די חשוך בחוץ והשמש עוד ישנה – מבין.

כל מי שמעמיס את האופניים, אחרי שהצליח להתעורר, נוסע בכבישים הראשיים ורואה כי מי שחולק איתו את הדרך טעון גם הוא בזוג אחד או יותר של אופניים – מבין.

כל מי שאחרי שעה של נסיעה, או פחות, מתפלא שה WAZE מצליח לכוון אותו ליעד הלא נודע, שנראה כמו מרכז הלא כלום ("…קצת אחרי המגדל תיקח שמאלה, תפנה בשביל העפר אחרי האבנים, זהו הגעת"), שוב נשאר חסר אונים לעובדה שהגיעו אנשים לפניו והם כבר עסוקים בלפרוק את האופניים מהרכבים ("המקום הזה נראה כמו שוק") – מבין.

משהו קורה בארץ הקטנה שלנו.
כבר כתבו ודיברו על זה בלי סוף – הפכנו למעצמת אופניים. כולם כבר מבינים.
אולי יותר נכון להגיד "כולם יודעים" כמו שלאונרד כהן אומר באחד משיריו “Everybody knows” (השיר הוא חלק מפסיפס מוסיקלי נהדר שמקשט את הסרט "רדיו חזק")

כולם יודעים שברגע שבחרת לעלות הדרך למטה קשה (אם היא במסלול מהיר מה טוב)
ויגידו החכמים: בחרת אופניים בחרת טוב.
לאחרונה זה נעשה ברור: אין חלקה טובה שאין בה התרחשות דו גלגלית.

אני חובב קליפים, אם זה מוסיקה או אופניים, כשאני מדליק את הטלוויזיה הבחירה הראשונה שלי היא ערוצי המוסיקה ואחר כך ערוץ Extreme
וכשאני משוטט באתרי האינטרנט השונים לרוב אני מוצא חומרים שנעשו בחו"ל. יש "יובש" רציני בכל מה שקשור בקליפים תוצרת הארץ.
בניגוד לנאמר למעלה, מהבחינה האומנותית התחום הזה בתולי לחלוטין.
רוב הקליפים, שמשלבים רכיבות אופניים, מתארים את הדחקות של טיולי סוף השבוע של החבר'ה במצלמת GoPro,
עם מינימים עריכה במקרה הטוב, ולפעמים עם תוספת פס קול במקרה הטוב יותר.
זהו המצב נכון להיום, התחום הזה עדיין בהתהוות אבל אולי השינוי בדרך (הוא רק תקוע העליה?)

ממצמץ כלא מאמין, לוחץ על כפתור ה PLAY שוב ושוב, ומאושר למצוא סנונית ראשונה של קליפ תוצרת כחול לבן.
אני שמח לשתף אתכם, ובכך גם לנסות לקדם את היצירות הראשוניות האלו, בשני קליפים שנעשו על ידי הרוכב אמן:
סהר קמינסקי (כחול לבן כבר אמרתי, נכון?)

הקליפ הראשון נעשה בשיתוף ועבור חברת Pilo.co.il
חברה ישראלית שמפתחת ומיצרת רכיבי אופניים שונים כמו: אוזניים מתחלפות, באש גארדים וסטמים.
הוא נעשה בבייק פארק חרמון (שגם יארח את תחרות הדאון הייל הקרובה ב 13/10/12 מבית היוצר המבורך של כספי – פרטים נוספים בפורום)

והקליפ השני ברכיבה זורמת ביער משגב שבצפון.
הקליפים צנועים אבל רואים שנעשו באהבה לצילום ולרכיבה
(לצורך השוואה בסרט “Where the Trail Ends”  השקיעו מספר מליוני דולרים.)

סהר, כל הכבוד לך! תמשיך לרכוב, לחוות, לערוך וליצור. מכאן אפשר רק לעלות (או שעדיף ירידה תלולה).
אני מקווה שנוכל לראות עוד קליפים נוספים בקרוב…

Blue Jeans

אם היו נותנים לכם הזדמנות להתחיל את הכל מהתחלה,
האם הייתם לוקחים אותה?

בהילוך חוזר אפשר לעשות הכל.
אפשר להימנע מטעויות, לעשות דברים אחרת, יותר טוב. להתגבר על הפחד.

במסלול הרכיבה ביער בן שמן ישנם מספר מקומות שגורמים לדופק שלי לעלות.
באחר הסינגלים יש דרופ, שאיך שלא יהיה, אני לא מצליח לעבור בראן רציף.

כשאני חושב על אותו מקום מתחילה להתפשט לי בגוף תחושה של ריגוש מלווה בפחד.
אני מתקרב ודוהר במסלול, כל שניה שעוברת מרגישה כמו נצח,  שום דבר כאן לא נראה זר.
אני מתקרב אל הנקודה אבל ברגע האחרון, ממש על סף "תהום", אני נעצר.
אני חוזר אחורה ומנסה להתחיל שוב.

יש ימים שאחרי מספר "ראנים לימודיים" אני חוזר בי ומוותר.
בתחושה של ריקנות ופיספוס אני ממשיך במסלול.
אני שומע את עצמי אומר "זה הכל בראש, מקסימום אתה נופל".
בימים הבאים, בלילה לפני השינה, אני מדמיין איך אני הולך עם זה עד הסוף.
הנחיתה תמיד רכה.

אבל ישנם ימים, בהם אני לא מוותר.
אני מצליח להמציא את עצמי מחדש. לאזור אומץ, ומחויבות. אני נזכר בדברים ששמעתי:
"בעיקר בקפיצות בהם אתה לא רואה איפה אתה נוחת, אתה חייב להיות מחויב לתהליך. אחרת הספק מרסק".

אני חוזר אחורה, נושם נשימה עמוקה. מתגלגל במורד, מחדד את המבט קדימה, שוב מגיע לנקודת הסף, וממריא…

ישנו שקט מוזר ברגעים שאתה מנותק מהקרקע ומרחף באוויר.
בנחיתות הטובות (לא נזכיר את האחרות) אתה מקבל כפרס חיוך שנדבק לפנים ותחושת סיפוק אדירה.
הרגעים הקטנים האלו ממלאים אותך בויטליות טהורה וידיעה כי עשית את הבחירה הנכונה.

גם אליזבת' גראנט, הזמרת שמלווה את הקליפ בשיר Blue Jeans, עשתה מסלול דומה
(הקליפ המקורי בהחלט שווה צפיה).
היא ניסתה לעבור את "גאפ" האלמוניות והתרסקה בכל פעם.
בקפיצה האחרונה היא החליטה להמציא את עצמה מחדש, מחוזקת ב  psi 35 בשפתיים והשד יודע בעוד כמה שידרוגים.
בחרה בשם במה במה קליט ומסתורי "לאנה דל ריי" (שילוב שמותיהם של השחקנית ההוליוודית לנה טרנר ושל המכונית פורד דל ריי, דגם קלאסי של חברת הרכב פורד)
הצליחה לעבור את הדרופ לנחיתה מרופדת $בירוק$.

 כמו שאמרו חכמים ממני: "זה הכל בראש, אם יש מחיובות ונחישות, בסוף זה עובד ומצליח"
אז עד לפעם הבאה מקווה לא לוותר לספק המרסק ולהצליח לעמוד מול הפחד בנחישות.

Mוזיקה וOופניים