Rss

My New Born Muse

 

"אתה רואה שם למעלה? אפשר היה לקפוץ משם, ולרדת ישר אל הסלופ"

אני מסתכל למעלה. בכניסה לבן שמן וליד המעבר שמתחת לגשר, ישנה ירידה תלולה השמורה לאופנועים, או חסרי מעצורים.
יחידי סגולה יורדים אותה עם האופניים (לא שיצא לי לראות) אבל הסלופ אימתני ולא מזמין.

אני מתחיל לצחקק, "על מה אתה מדבר? לקפוץ את הדבר הזה?" אני שואל ולא מאמין.
"דמיון ויצירתיות! דמיון ויצירתיות." אומר לי יונתן ומבט חולמני בעיניו.

לא בכול יום יוצא לי לפגוש מכונת DH משומנת היטב. יונתן יתום, אחד האנשים הרציניים והמובילים בתחום הדאון היל בארץ.
רק לפני חודש הוא "קרע" את ההרים של לה ז'ה, וירד בכל דרך אפשרית את הירידות המתוחזקות לתפארת מדינת צרפת.
היה קשה להוציא ממנו שביב של התלהבות מהשבילים המאובקים והמדורדרים שיש לבן שמן להציע בעונה הזו.
לפחות יכולתי להיות מעודד מהמחשבה שעזרתי לו בצורה כלשהיא להגשים את החלום ולנסוע לסבב שהתקיים שם.

מקום ראשון בסבב ה DH בחרמון 2013

יונתן אכן בעל דמיון ויצירתיות. בשביל להגשים את החלום הוא נעזר באתר התרומות החברתי Headstart.
עם הרבה תמיכה מהמשפחה הקרובה ("תודה סבתא, תודה דודה") ודחיפה קטנה מקהילת הרוכבים, הוא הצליח לגייס הרבה מעל הסכום הנדרש.
כך שיכול להשתתף בעונה תחרויות ה DH ולהגשים חלום.

"הקור מקפיא, אתה ארטיק מהלך, אבל בכול יום אתה קם ועולה שוב על האופניים", כך הוא מספר.
"יום אחרי יום, במשך חודש שלם" לא פשוט בכלל.
עכשיו כשהוא שוב בארץ, הוא מחזיר חובות. התרומות שאסף השאירו לו רשימת מתלות, אחת מהן היא "רכיבת כיף בבן שמן"
מתברר שאני הוא הנושה הראשון. קצת מוזר, ההיתי בטוח שאנשים "ירוצו" לממש את זכותם, אך מתברר שטעיתי.

אנחנו מחפשים מקום שקט לעבוד בו. ביום שבת בבן שמן תוכל למצוא יותר אנשים מאשר בקניון המקומי.
אנחנו בוחרים להתחיל ב"תולעת". יונתן צוחק על השם  עד הכניסה לסינגל ("מה זה תולעת, יא תולעת…").
הוא נראה קצת אבוד ביער ודי מפליא אותי שאני צריך לשמש כמדריך.
הדרופ הראשון בתולעת תמיד מלחיץ אותי, יונתן עובר אותו במהירות אפס (נראה כמו פעם ראשונה), ואני אחריו, בשוק שעברתי אותו בקלילות עם נחיתה רכה כמו חתול.
רק לעקוב אחרי הבחור משפר את הרכיבה.
בשאר המסלול אני נאבק באלמנטים ובדרדרת. מנסה לתקן ולהתגבר על כל העיוותים שנוצרו בחסות קק"ל (ראו הוזהרתם).
אנחנו חונים על ברם מקומי ויונתן מנסה ללמד אותי לקחת את הסיבוב (נכון).
"התנועה צריכה לבוא מהאגן, אתה לוקח את הסיבוב דרך הכתפיים כאילו אתה נוהג ברכב".
יונתן מנסה לתקן אותי, אבל אני מקולקל כבר מהבית, ולתנועות נכונות נדרש זמן.

משם אנחנו ממשיכים לסינגל המקפצות ליד מתקן אדם (יש המכנים אותו סינגל רפול).
יונתן מסתכל על המקפצות הפזורות ביער בבוז גלוי כשאנחנו עוברים אחת אחת כמו מבקרי אומנות.
אני מתחיל לפקפק בעצמי שחשבתי לזרום את המסלול כמו שאני רגיל (לא מומלץ להסתכל על המקפצות מקרוב – פחד אלוהים)
מגיעים להתחלה "ונותנים בגז" יונתן מנומס ונותן לי להוביל. גם כדי לראות איך אני מתמודד עם המקפצות,
וגם כי ברור שאין לו כוח למסלול "האתגרי" הזה והוא צריך שמשהוא יעצור אותו.
מתרגלים קפיצות עד שכואבות לי הידים ואני מצליח לנחות "בשקט".
"ככל שתסתכל רחוק יותר, כך תוכל להתכונן ולתכנן, זה נכון גם לחיים"
המון פילוסופיה יש בבחור הצעיר (כולה בן 19) מה שנכון לאופניים נכון גם בחיים האמיתיים"

Yonatan and meמשם המשכנו לעבוד על מנואל. פשוט להסביר אבל כלכך קשה לבצע. יונתן מנחם אותי ואומר שגם לו זה לקח המון זמן ללמוד.
אני מתנחם ומאמין לו. חזרנו אל הרכב ואל ההתקהלות האדירה שבן שמן מיצרת.
כשאבא של יונתן שואל אותו "נו, איך היה? איך הוא רוכב?"
הוא עונה "היה בסדר, הוא רוכב טוב, ממש טוב"
איזה דרך לסיים את השבוע ולהתחיל אחד חדש!
המלצה תעשו לכם שעור פרטי, בלי רעש וקשקושים. זה יוציא ממכם עוד.

 

 

אני משאיר אתכם עם קטע נהדר, שמשלב את הנאום ההיסטורי של צרלי צפלין מתוך הדיקטטור הגדול:

You, the people have the power — the power to create machines.
The power to create happiness!
You, the people, have the power to make this life free and beautiful,
to make this life a wonderful adventure.

 

 

Freedom Fighters

אומרים לנו שאנחנו אנשים חופשיים, אנחנו יכולים לבחור מה לעשות, איך לעשות ומתי.

האם זה באמת נכון?
האם אנחנו לגמריי חופשיים?
"מה זה חופש בכלל? אולי נצחון האדם על עצמו." כך, לפחות, חושב מוקי.

ואם נלך קצת יותר רחוק עם הנושא הכל כך פילוסופי הזה, ונוסיף דעה של איש חכם אחר,
ויקטור פראנקל מתאר זאת אחרת, וטוען:

"אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד:
את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו.
ותמיד היו הזדמנויות לבחירה."

כולנו צריכים לעשות בחירות, בכל יום בכל שעה ובכל רגע.  ולא כמו האחת עשינו לא מזמן, לפחות חלקנו, כשבחרנו את נציגי הכנסת הבאה.

כשאנחנו רוכבים, מתמזג רעיון החופש ולובש מימדים חדשים. אנחנו בחוץ וזה בהחלט ביטוי לחופש ברמות הגבוהות שלו.
שום דבר מעניני היומיום לא חודר לסבך היער, לא נוגע או מקלקל את השביל שמוביל לאן שמוביל. לא נדבק לצמיגים, לבגדים,
אלינו.
אנחנו בחרנו היום לעלות על האוכף ולשחרר הכל בירידה.

לרוב, הירידה במדרון או תמרון מהיר בסינגלים, תסלק כל מחשבה מיותרת, כל ההויה שלנו מרוכזת ב"כאן ועכשיו".
בחופש שלנו ובחוויה הנהדרת שמספקת לנו שילדה מבית טוב וזוג גלגלים.

אבל פתאום הכל משתנה, פתאום צריך לקבל החלטה, פתאום צריך לקחת סיכון.
פתאום צריך לבחור:
לקפוץ או לא לקפוץ, זאת השאלה.
המשולש הנצחי: אתה, האופניים והדרופ. זכות הבחירה היא רק שלך.

האופניים והדרופ יודעים את העבודה השאלה היא אם גם אתה יודע.

כולם יודעים לקפוץ, רק מעטים יודעים לנחות נכון.
במקרה כזה כולם מכירים את התרגיל וכרגיל הספק מרסק. על מנת להיות מחויב לתהליך אתה חייב לשתק את זרם המחשבות שמגיע ותוקף אותך מכל מקום.
יש פעמים שאתה לוקח נשימה עמוקה, משחרר את הברקס ודוהר לכיוון הקפיצה. הפעם הראשונה היא הכי קשה,
תחושת הכנפיים מרוקנת ממך את כל האויר בבת אחת. כמו ואקום שנפער בך לשניות שאתה באויר.
בפעמים הבאות זה הופך כמעט מכני וברור.

בטוח שהרוד גאפ שנבנה בבן שמן לא מזמן מיצר רמות של ואקום שיכלו לטעון את הצנטרפוגות באירן.
אבל עד שתספיק להפעיל את מערכת החשיבה, לבחור בחופש לקפוץ או לא, החבר'ה מקק"ל כבר עשו את הבחירה בשבילך.
למי שסקרן לדעת איך מעלימים בשניה יצירת אומנות מוזמן לצפות בקליפ
(זהירות התמונות קשות – תודה לזיו קוצר על הצילום)

זכה מי שהספיק לשמוע את צעקות השמחה ולראות איך אדרנלין עוטף אנשים כמו שמיכת פוך בחורף.
זכה מי שהצליח לנצל את ההזדמנות ולאגור מספיק "חופש" ולשחרר את הדרופ הזה בזמן.

"מה זה חופש בכלל, אולי נצחון האדם על קק"ל"
באמת קק"ל עושים עבודה נפלאה בכל מה שקשור לחבר אדם טבע ואופניו,
אבל למה להרוס למה?

כדי לעקל את התמונות הקשות של בחור רץ אחרי רמפה, אפשר להוריד מומנטום עם עוד "בונה חופשי",
בחור פולני בשם Bartek Krzyszton.
הידוע גם בכינוי Jaws, ובתרגום חופשי "הכריש" בונה ומשפר את יערות פולין (חכה, חכה קק"ל כבר מאחוריך)

ללהקה שמלווה את הקליפ קוראים My Gold Mask,  שלישיה משיקגו שעושים רוק-פופ מצופה זהב.
הם נשמעים כמו משהו מהאיטיז, הי שם רחוק מהעבר. שילוב של סוזי והבנשיז,  X-Mal Deutschland  ומינימל קומפקט.
השיר נקרא Ghost in your bed שזה מה שאפשר לאחל למי שמלכלך את הטבע, קוטף כלניות
או הורס רמפות.