Rss

The Rock

יו איך עבר כל כך הרבה זמן.

המקום הזה נזנח קצת (שים כאן סמיילי עצוב פליז…).

לוקח זמן לנסות להבין מה הדברים החשובים בחיים.
וגם אני לקחתי את הזמן.
עם הזמן מתברר שיש דברים שאתה לא יכול בלעדיהם:
ביקור בהר ("ביקור אצל ההר"), הריח של האדמה בבוקר והפריחה. לעלות על האוכף, לפדל…
כדברי חז"ליטו, אין על החיים האלו".

מסתבר שגם הדחף לכתוב יושב על אותה נקודה. אבל הוא קצת יותר איטי, כמו תבשיל של פויקה, הדחף לוקח את הזמן.
אבל בסוף משהו יוצא…גם אם התבשל שלוש שנים (או יותר).
הפעם זה תפס אותי בזרימה על "סלע המחלוקת" בקנדה.

"סלע המחלוקת" זה הכינוי שלי למעבר קצת פסיכי באחת הירידות הטכניות שיש לפארק קנדה להציע.
מיקום מדויק אין לי…אפשר לנסות להסביר את זה ככה:
סוף הפרסה, אחרי מעבר הפרות הירוק, עץ חרוב ענק, בנקודת התצפית על העמק, לוקחים שמאלה לעליה חדה ומטפסים לראש הגבעה
(נקודת תצפית יותר גבוה על העמק ובכלל),
מכאן אפשר רק לרדת.
השמאל שמאלה לסינגל לא ברור שהוא לתפארת דרדרת ישראל ושאר תופינים.
בסופו עומד ולא זז "סלע המחלוקת" המפואר, שלועס את הבולמים ויורק אותך חזרה לדרך 4X4.

כאן בטח תמונה תוכל לעזור.

The_Rock The_Rock-2

 

 

 

 

 

 

 

 
חשבתי לעצמי, כמה פעמים עמדתי נפעם מול הסלע הזה?

כמה פעמים שחזרתי בראש את הירידה ממנו.
כמה פעמים ראיתי אנשים יורדים אותו, הלב החסיר פעימה וחיוך דבילי נדבק לי לפרצוף.
יכולתי רק למלמל: "אומנות, פשוט אומנות".
מי שמכיר את המקום, בטח מבין על מה אני מדבר.
מי שלא מכיר, שייקח כול אלמנט אחר שמנצח אותך במשחק "עושה או לא עושה אותו" ושולח אותך הביתה עם הגלגל בין הרגלים.

אז זהו שהיום, מרחק שנות אור בערך, זה נראה טבעי.
אי אפשר שלא לרדת את הסלע הזה…הוא פשוט שם, ומחכה…
זה לא שהוא ויתר בקלות. היה מאבק והיה קרב.
מערכה ראשונה,כידון לריאות,צלע סדוקה. מערכה שנייה שפשוף בכנף, הרבה שריטות.
ואז הוא נכנע.

"סלע המחלוקת" נכנע כשאני הבנתי עוד עקרון.
יש אלמנטים שהם תבשיל פויקה.
הם צריכים את הזמן שלהם, הם צריכים את הרגע שלהם.
הבהירות חייבת להתקיים אצלך, לא לגביהם חלילה, הם סגורים על עצמם…זה סלע כן, היום סגור וגם מחר.
אתה (שים כאן דגש על ה"אתה") צריך להבין למה אתה מסוגל.
גם ההבנה לא צריכה להגיע באותו רגע שאתה פוגש את הסלע הזה, את הדרופ הזה, את הקפיצה הזו.
אלא הרבה לפני.
איש אחד, רוכב חכם (לא סיני, תמני)  פעם אמר לי:
"את הסלע הזה אתה יורד בנקודת ההתחלה, בתחילת המסלול, לא כאן שנייה לפני. כאן זה כבר מאוחר מדי"

הפנמתי.
חשבתי שיהיה נחמד לשתף, ולחלוק איך אפשר להוריד סלע מהלב.

ואם בסלעים עסקינן, קבלו סלע אוקריאני, להקת Taraban, רוק עצבני שמתחרז עם בלאגן.
פרוש השם Taraban הוא "עושה רעש", זהו כלי נגינה עתיק שהעם האוקראיני דופק עליו עד שיוצא עשן.
החבר'ה בלהקה לקחו את הרעיון עד הסוף…

יאללה טראבן…

The North Face

בדרך למטה…

אין אחיזה, אין אחיזה, אוחז חזק את הכידון, המדרון תלול ומושך חזק למטה. הלב פועם במהירות. למזלי אני חנוט ב"צביבצב" שאמור להדוף את הקרקע במקרה שאני נמרח כאן על השביל.

הקרקע לא ידידותית והיא לא עושה הנחות. אתה לא חושב ורק מנסה לשרוד את המדרון. הנוף מסביב כל כך יפה ופסטורלי, מנוגד לגמרי למטרה אליה הגענו.

עוד פניה חזקה על הברם, עוד קפיצת גשר שמרוקנת ממך את האוויר, ולפינלה רמפה שלוקחת אותך באלגנטיות של שיפוע אל סוף המסלול וחזרה לנקודת ההתחלה.

והנה אתה שוב מחכה בקוצר רוח למתקן המתאים ברכבל כדי להעמיס את האופנים ולהתחיל עוד ראן.
יש לך 15 דקות לסדר את הנשימה ולהתפעל מהנוף עד לפסגת ההר. כדי להביא את עצמך בחמש דקות למטה.

ברוך הבא לבייק פארק חרמון.

צופה אל הבאות

צופה אל הבאות

זה התחיל לפני מספר ימים, הצטרפתי לקבוצת AM:PM. , קבוצת facebook  לרוכבי All mountain  וכבר התחיל האקשן.
נאור גל-ים, מנהל הקבוצה, חיפש עוד אנשים מורעלים על רכיבה כמוהו, התחיל לגלגל את רעיון הרכיבה בחרמון.
נפתחה קבוצת what’s App  לארוע, ומטח של הודעות הפגיז לי את הסלולר.
מי בא, מי מביא, איך, מה, מי לוקח, מי מחזיר, מה נשאר?

נסגר על 12 אמיצים שהתייצבו ב 10:00 בבוקר במדרונות החרמון. לרובנו זה ביקור ראשון בהר.
הצוות המקומי המנומנם משהו מעלה אותנו על מדים:
צבי-צב, מגנים מכל הצבעים והמנים, וקסדת פול-פייס.
נחמד שאפשר לקבל את כל הטוב הזה תמורת 50 ₪. עוד 130 ₪ לפס יומי לרכבל ואנחנו כבר למעלה.

.facebook_717043921

ראן מאדום לשחור

רכיבה בחרמון היא חוויה מסוג אחר.

היא לא דומה לשום רכיבה אחרת בארץ. אם אתם רגילים לנוף בן שמן והסביבה זה שונה בתכלית.
לוקח כמה ראנים להבין מה אתה עושה עם עצמך, עם האופניים, ועם המדרון התלול שמושך אותך למטה.

באתר ישנם שני מסלולים האדום והשחור. המסלול הירוק השלישי נסגר.
אולי החום של הקיץ הכריע את רענן, בונה המסלולים באתר, מלתחזק את המסלול הנוסף, או שהגענו מוקדם לעונה.

פתחנו עם המסלול האדום, לפני הכניסה לסינגל מקדמים את פנינו טיבלים לחימום האווירה.
הראשון לוקח אותך למעלה וגבוהה, אין לי תיק על הגב כך שההמראה לא צפויה, אחריו באים עוד שלושה, ברם לימין שמוביל לסיבוב על קיר לשמאל והגעת לנקודת ההתחלה.
חימום נחמד לפתיחה…עד כאן הכול נחמד…

המסלול האדום זריז. בחמש דקות של אושר ואתה למטה. ישנם סוויצ'בקים וברמים לרוב, מספר דרופים וגשרי עץ ורמפה לקינוח. האדמה לעיתים חולית ולעיתים מרובת אבנים. הקפיצות לא גבוהות במיוחד ובנויות בצורה כזו שלא חייבים לקפוץ, אפשר גם להמשיך באותו קו ולזרום את המסלול עד למטה.
רענן בהחלט הקפיד על בניה שפויה כך שתוכל לעבור גם במהירות איטית ולהגיע שלם למטה.

בראן השלישי מתחילים להשתחרר, ומתחיל הפאן. הבלמים עובדים פחות, הגוף עובד יותר ואתה מתחיל להבין מה קורה ומה צריך לעשות כדי לשרוד את המסלול.

בראן הרביעי יש לי פנצ'ר. גם כאן רענן מגיעה לעזרה ויחד מחליפים פנימית כך שאפשר להמשיך. הוא בוחן את הגלגל אחורי הדק וצוחק, "אתה יוצא למלחמת עולם עם אקדח", טוב מאוחר מדי לסגת עכשיו.

שוב עולים למעלה. הפעם בוחרים בכבשה השחורה של ההר – המסלול השחור.
הקרקע מדורדרת וחסרת אחיזה, בשילוב עם מדרון תלול שמצדיק את התואר לסינגל.
לפני הכניסה למסלול מתאר לי דרור, חבר באגודת ה AM:PM  שהכרתי באתר, על הביקור הקודם שלו ב"שחור",
בדרך לא דרך הוא הצליח לשבור את שתי הידיים ומספר צלעות. איכשהו אחרי הרכיבה הוא הצליח לנהוג כל הדרך הביתה ולהשתתף באספת הורים.
בהחלט סיפור מעודד – חומר מעורר מחשבה. שם את זה מאחורי וממשיך בעקבותיו.
אין אחיזה בגרוש יורדים על חול ואבנים, יותר נכון מחליקים, עד לגשר עץ מהונדס לתפארת.
ממשיכים בסיבובים תלולים ומגיעים לקפיצת העמוד. ככל שתשחרר את עצמך ואת האופניים תגיע רחוק יותר.

ביקור בהר

זהו זמנך עבר…הגעת שוב למטה. ושוב ההר והרכבל קוראים לך לבוא. לטפס שוב למעלה ולרדת חזרה.
המסלול בחרמון  הוא חוויה. אזור לא מוכר, רחוק.
רחוק מאוד מהסביבה הטבעית של רובנו. אבל הוא מאפשר טעימה לסוג אחר של רכיבה. DH  טהור. אתה יכול לנסות להבין איך מרגישים הרוכבים המנוסים, שמנצחים את ההר ומאלפים את המדרון עושים בו שפטים. שולטים בכל אלמנט, מרחפים בכל טיבל… החרמון הוא טעימה מהסגנון הזה…ולכן עד שלא תנסה לא תדע.
אפשר לאהוב ואפשר שלא, אבל הוא בהחלט משנה את תפישת העולם שלך כרוכב

ובהחלט יכול לפתוח לך את הראש (תרתי משמע).

 

ועכשיו אחרי שהקור הצפוני ציננן אותנו, אפשר להתרשם מעבודת בניה מסוג אחר.
לפני 10 שנים החליט בחור בשם דיב ווטסון (לא חבר של שרלוק…) לרחף בסטייל מעל הכבישונים בטור דה פרנס דה אז.
כעט, אחרי חצי שנה של תכנונים, חודש של בניה חרישית ואין ספור ספקות חוזר על התעלול בחור בשם רומן מרנדט.

 

לטרק המקסים שמלווה את יצירת האומנות הזו קוראים "The Deep" ומבוצע על ידי להקת Data Romance צמד אלקטרוני מקנדה שמייצר סואנד חללי ועמוק.
בהחלט פס קול ראוי לעבודת הצוות. את האלבום הראשון שלהם ניתן ומומלץ להוריד בחנות ה iTune הקרובה לביתכם.

 

 

Dead Franklin

אני בוכה, בוכה, בוכה!!!
עדיין מתקשה להאמין, אבל ככה זה, לכל דבר יש סוף.

אני עובר שם שוב ושוב, מקווה כי אולי הפעם אתעורר למציאות אחרת בה הכול יהיה כמו פעם.
ובכל פעם אני מתאכזב מחדש, הלב נצבט, נחמץ ונשאר עם געגוע עמוק למה שהיה פעם.

הריסות ושבר

פרנקלין היקר, אני רוצה להודות לך!
על כל השעות היפות, כל החוויות שהענקת לי ולכל שאר הרוכבים.
על כל החיוכים, צעקות השמחה וגם קולות התרסקות ושבירת שילדות.
הרגעים הבלתי נשכחים שעברו במחיצתך.

בצעירותך הענקת לנו מספר אלמנטים קטן, קפיצה אחת לאמיצים בפתיחה שהמשיכה בזרימה מושלמת.
אך עם השנים נבנו בך עוד תוספות, רמפות לתפארת, מסלולי המראה לגדולים ולקטנים, גשרים מעץ דרופים משודרגים ובקצה, הדובדבן שבקצפת, קפיצה שמשגרת אותך גבוה באוויר לסוף והחוצה.

בכל פעם שבאתי לבקר, היית שם, לעיתים ממתין בשקט בדממה ולפעמים מוקף המולת רוכבים.
בכל פעם נשארת נאמן ובטוח. רגעי התהילה שלך הולכים ומשתבחים ואתך גם היכולת של כל מי שלא נשאר אדיש שהעז, לא ויתר לעצמו ועבר דרך האתגרים שפיזרת בדרך.
סינגל פרנקלין,
בן שמן לא יחזור לעצמו וממש לא אותו דבר בלעדיך.

ככה זה כשמת סינגל. אגב, הסינגל נקרא על שם הרוכב יוני פרנקלין שמת מסרטן.

יהיה זכרו ברוך.

מוקדש בגעגועים:
Imagine Dragons – Radioaktive

[jwplayer player="1" mediaid="375"]