Rss

Freedom Fighters

אומרים לנו שאנחנו אנשים חופשיים, אנחנו יכולים לבחור מה לעשות, איך לעשות ומתי.

האם זה באמת נכון?
האם אנחנו לגמריי חופשיים?
"מה זה חופש בכלל? אולי נצחון האדם על עצמו." כך, לפחות, חושב מוקי.

ואם נלך קצת יותר רחוק עם הנושא הכל כך פילוסופי הזה, ונוסיף דעה של איש חכם אחר,
ויקטור פראנקל מתאר זאת אחרת, וטוען:

"אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד:
את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו.
ותמיד היו הזדמנויות לבחירה."

כולנו צריכים לעשות בחירות, בכל יום בכל שעה ובכל רגע.  ולא כמו האחת עשינו לא מזמן, לפחות חלקנו, כשבחרנו את נציגי הכנסת הבאה.

כשאנחנו רוכבים, מתמזג רעיון החופש ולובש מימדים חדשים. אנחנו בחוץ וזה בהחלט ביטוי לחופש ברמות הגבוהות שלו.
שום דבר מעניני היומיום לא חודר לסבך היער, לא נוגע או מקלקל את השביל שמוביל לאן שמוביל. לא נדבק לצמיגים, לבגדים,
אלינו.
אנחנו בחרנו היום לעלות על האוכף ולשחרר הכל בירידה.

לרוב, הירידה במדרון או תמרון מהיר בסינגלים, תסלק כל מחשבה מיותרת, כל ההויה שלנו מרוכזת ב"כאן ועכשיו".
בחופש שלנו ובחוויה הנהדרת שמספקת לנו שילדה מבית טוב וזוג גלגלים.

אבל פתאום הכל משתנה, פתאום צריך לקבל החלטה, פתאום צריך לקחת סיכון.
פתאום צריך לבחור:
לקפוץ או לא לקפוץ, זאת השאלה.
המשולש הנצחי: אתה, האופניים והדרופ. זכות הבחירה היא רק שלך.

האופניים והדרופ יודעים את העבודה השאלה היא אם גם אתה יודע.

כולם יודעים לקפוץ, רק מעטים יודעים לנחות נכון.
במקרה כזה כולם מכירים את התרגיל וכרגיל הספק מרסק. על מנת להיות מחויב לתהליך אתה חייב לשתק את זרם המחשבות שמגיע ותוקף אותך מכל מקום.
יש פעמים שאתה לוקח נשימה עמוקה, משחרר את הברקס ודוהר לכיוון הקפיצה. הפעם הראשונה היא הכי קשה,
תחושת הכנפיים מרוקנת ממך את כל האויר בבת אחת. כמו ואקום שנפער בך לשניות שאתה באויר.
בפעמים הבאות זה הופך כמעט מכני וברור.

בטוח שהרוד גאפ שנבנה בבן שמן לא מזמן מיצר רמות של ואקום שיכלו לטעון את הצנטרפוגות באירן.
אבל עד שתספיק להפעיל את מערכת החשיבה, לבחור בחופש לקפוץ או לא, החבר'ה מקק"ל כבר עשו את הבחירה בשבילך.
למי שסקרן לדעת איך מעלימים בשניה יצירת אומנות מוזמן לצפות בקליפ
(זהירות התמונות קשות – תודה לזיו קוצר על הצילום)

זכה מי שהספיק לשמוע את צעקות השמחה ולראות איך אדרנלין עוטף אנשים כמו שמיכת פוך בחורף.
זכה מי שהצליח לנצל את ההזדמנות ולאגור מספיק "חופש" ולשחרר את הדרופ הזה בזמן.

"מה זה חופש בכלל, אולי נצחון האדם על קק"ל"
באמת קק"ל עושים עבודה נפלאה בכל מה שקשור לחבר אדם טבע ואופניו,
אבל למה להרוס למה?

כדי לעקל את התמונות הקשות של בחור רץ אחרי רמפה, אפשר להוריד מומנטום עם עוד "בונה חופשי",
בחור פולני בשם Bartek Krzyszton.
הידוע גם בכינוי Jaws, ובתרגום חופשי "הכריש" בונה ומשפר את יערות פולין (חכה, חכה קק"ל כבר מאחוריך)

ללהקה שמלווה את הקליפ קוראים My Gold Mask,  שלישיה משיקגו שעושים רוק-פופ מצופה זהב.
הם נשמעים כמו משהו מהאיטיז, הי שם רחוק מהעבר. שילוב של סוזי והבנשיז,  X-Mal Deutschland  ומינימל קומפקט.
השיר נקרא Ghost in your bed שזה מה שאפשר לאחל למי שמלכלך את הטבע, קוטף כלניות
או הורס רמפות.

 

Riders on the Storm

יש מספר דברים שיכולים להשאיר כל בר דעת פעור פה:
אחד, לראות אדם הולך על המים והשני רוק פולני. מה הקשר? זהו שאין.

אבל שני הדברים בהחלט יכולים להשאיר אותך מופתע.
ישו הוא דוגמה לבחור שהלך על המים (יש שמועות כן…) הוא גם דוגמה למישהו "שאין לו אלוהים"
אני בטוח שהחבר'ה "מסובב כינרת" שנכחו וראו את הפלא המהלך אמרו:
"ואללה פססס ,זה  אין לו אלוהים זה, תראה את הבנאדם הולך לו ככה בכיף על המים ולא רואה בעינים".

בסבירות גבוהה, כל אחד נתקל פה ושם במישהו שאין לו אלוהים, לדוגמה, החבר'ה שאנחנו כלכך נהנים לראות ב “Redbull Rampage”  או בכל הסרטים האחרים נולדו מחוסרי אלוהים.
דוגמה אחרת ניתן למצוא בכל מסלול DH  בארץ (גם בן שמן נחשב?) עם אלמנטים טכניים שכשאתה מתקב אליו  אתה רואה אסופה של אנשים
(ניתן בקלות לזהות לפי הלבוש – רמז הם לא לובשים טייץ) שרואים להם בעינים ש"אין להם אלוהים" בכלל.

אבל מסתבר שאפשר גם אחרת, לא חייבים מסלול במגמת ירידה עם כמה מקפצות (והרי זה משובח) בשביל חווית האקסטרים וזרימת אדרנלין מוגברת.
הוכחה חיה לכך ודוגמה ומופת מהלכת הוא חברי הטוב יניב בביוף.

לבחור נמאס לשבת בבית. שום דבר לא יכול לעצור אותו.

ערב לפני  אני מקבל סמס הזוי "אני מתכנן רכיבת שבילים…בתקווה שירד גשם". לא נראה לי הגיוני לצאת לגשם, לבוץ לבוקר שכולו קור.
אבל הבנאדם ברזל, יצוק פלדת אל חלד ואוכל קרבון לארוחת בוקר.
"גשם זה לרכיכות, ושלוליות צריך לחצות – באמצע".
בסרטון למטה הוא מדגים חציה בטוחה והגדרת המילון ל"אין לו אלוהים" (ילדים אל תנסו את זה בבית).

טוב, וצריך להצדיק את המשכורת ואת הטייטל של האתר, ולתבלן עם קצת מוזיקה.
פלא נוסף שנתקלתי בו השבוע הוא רוק פולני. לא יאמן אבל יש כזה.
בקליפ למטה ניתן גם לראות בחור נוסף שאיבד את אלוהיו.

כשאתה שומע את הסאונד המפלצתי קשה שלא לדמיין מערכת נוקשה (פולנים אמרנו, כן) של ציוד כבד מתגלגל בדורסנות מאיימת.
לי זה הזכיר את אנדריקס (ג'ימי, עליו השלום) רק שהפעם הוא אכל את הכדורים הלא נכונים בלילה וקם דובר פולנית.

למהדרין: ללהקה קוראים Kim Nowak  (על שם השחקנית האמריקאית שכיכבה במספר סרטים המפורסם שבינהם "ורטיגו"  של היצקוק) ומורכבת משני אחים (מה לעשות בכל זאת משפחה) שהקימו את הלהקה ב 2009. השיר בקליפ ורוב השירים האחרים שלהם עוסקים בשאר ירקות כמו: מוות, אהבה וחומר למחשבה.

ציטוט שורה מהשיר (לדוברי פולנית): śmiało, biegnij i nie połam nóg
ובתרגום חופשי "באומץ, לרוץ ולא לשבור את הרגלים"
אז אתקן, לרכוב ולא לשבור שום דבר…תהנו מהגשם וממולץ בחום, בפעם הבאה שאתם רואים שלולית – תעברו באמצע!

Made in Israel

כולם כבר מבינים…
כל מי שקם בבוקר, לא ביקיצה טבעית, אלא כי השעון מעיר אותו, ביום שישי, די חשוך בחוץ והשמש עוד ישנה – מבין.

כל מי שמעמיס את האופניים, אחרי שהצליח להתעורר, נוסע בכבישים הראשיים ורואה כי מי שחולק איתו את הדרך טעון גם הוא בזוג אחד או יותר של אופניים – מבין.

כל מי שאחרי שעה של נסיעה, או פחות, מתפלא שה WAZE מצליח לכוון אותו ליעד הלא נודע, שנראה כמו מרכז הלא כלום ("…קצת אחרי המגדל תיקח שמאלה, תפנה בשביל העפר אחרי האבנים, זהו הגעת"), שוב נשאר חסר אונים לעובדה שהגיעו אנשים לפניו והם כבר עסוקים בלפרוק את האופניים מהרכבים ("המקום הזה נראה כמו שוק") – מבין.

משהו קורה בארץ הקטנה שלנו.
כבר כתבו ודיברו על זה בלי סוף – הפכנו למעצמת אופניים. כולם כבר מבינים.
אולי יותר נכון להגיד "כולם יודעים" כמו שלאונרד כהן אומר באחד משיריו “Everybody knows” (השיר הוא חלק מפסיפס מוסיקלי נהדר שמקשט את הסרט "רדיו חזק")

כולם יודעים שברגע שבחרת לעלות הדרך למטה קשה (אם היא במסלול מהיר מה טוב)
ויגידו החכמים: בחרת אופניים בחרת טוב.
לאחרונה זה נעשה ברור: אין חלקה טובה שאין בה התרחשות דו גלגלית.

אני חובב קליפים, אם זה מוסיקה או אופניים, כשאני מדליק את הטלוויזיה הבחירה הראשונה שלי היא ערוצי המוסיקה ואחר כך ערוץ Extreme
וכשאני משוטט באתרי האינטרנט השונים לרוב אני מוצא חומרים שנעשו בחו"ל. יש "יובש" רציני בכל מה שקשור בקליפים תוצרת הארץ.
בניגוד לנאמר למעלה, מהבחינה האומנותית התחום הזה בתולי לחלוטין.
רוב הקליפים, שמשלבים רכיבות אופניים, מתארים את הדחקות של טיולי סוף השבוע של החבר'ה במצלמת GoPro,
עם מינימים עריכה במקרה הטוב, ולפעמים עם תוספת פס קול במקרה הטוב יותר.
זהו המצב נכון להיום, התחום הזה עדיין בהתהוות אבל אולי השינוי בדרך (הוא רק תקוע העליה?)

ממצמץ כלא מאמין, לוחץ על כפתור ה PLAY שוב ושוב, ומאושר למצוא סנונית ראשונה של קליפ תוצרת כחול לבן.
אני שמח לשתף אתכם, ובכך גם לנסות לקדם את היצירות הראשוניות האלו, בשני קליפים שנעשו על ידי הרוכב אמן:
סהר קמינסקי (כחול לבן כבר אמרתי, נכון?)

הקליפ הראשון נעשה בשיתוף ועבור חברת Pilo.co.il
חברה ישראלית שמפתחת ומיצרת רכיבי אופניים שונים כמו: אוזניים מתחלפות, באש גארדים וסטמים.
הוא נעשה בבייק פארק חרמון (שגם יארח את תחרות הדאון הייל הקרובה ב 13/10/12 מבית היוצר המבורך של כספי – פרטים נוספים בפורום)

והקליפ השני ברכיבה זורמת ביער משגב שבצפון.
הקליפים צנועים אבל רואים שנעשו באהבה לצילום ולרכיבה
(לצורך השוואה בסרט “Where the Trail Ends”  השקיעו מספר מליוני דולרים.)

סהר, כל הכבוד לך! תמשיך לרכוב, לחוות, לערוך וליצור. מכאן אפשר רק לעלות (או שעדיף ירידה תלולה).
אני מקווה שנוכל לראות עוד קליפים נוספים בקרוב…