אם היו נותנים לכם הזדמנות להתחיל את הכל מהתחלה,
האם הייתם לוקחים אותה?
בהילוך חוזר אפשר לעשות הכל.
אפשר להימנע מטעויות, לעשות דברים אחרת, יותר טוב. להתגבר על הפחד.
במסלול הרכיבה ביער בן שמן ישנם מספר מקומות שגורמים לדופק שלי לעלות.
באחר הסינגלים יש דרופ, שאיך שלא יהיה, אני לא מצליח לעבור בראן רציף.
כשאני חושב על אותו מקום מתחילה להתפשט לי בגוף תחושה של ריגוש מלווה בפחד.
אני מתקרב ודוהר במסלול, כל שניה שעוברת מרגישה כמו נצח, שום דבר כאן לא נראה זר.
אני מתקרב אל הנקודה אבל ברגע האחרון, ממש על סף "תהום", אני נעצר.
אני חוזר אחורה ומנסה להתחיל שוב.
יש ימים שאחרי מספר "ראנים לימודיים" אני חוזר בי ומוותר.
בתחושה של ריקנות ופיספוס אני ממשיך במסלול.
אני שומע את עצמי אומר "זה הכל בראש, מקסימום אתה נופל".
בימים הבאים, בלילה לפני השינה, אני מדמיין איך אני הולך עם זה עד הסוף.
הנחיתה תמיד רכה.
אבל ישנם ימים, בהם אני לא מוותר.
אני מצליח להמציא את עצמי מחדש. לאזור אומץ, ומחויבות. אני נזכר בדברים ששמעתי:
"בעיקר בקפיצות בהם אתה לא רואה איפה אתה נוחת, אתה חייב להיות מחויב לתהליך. אחרת הספק מרסק".
אני חוזר אחורה, נושם נשימה עמוקה. מתגלגל במורד, מחדד את המבט קדימה, שוב מגיע לנקודת הסף, וממריא…
ישנו שקט מוזר ברגעים שאתה מנותק מהקרקע ומרחף באוויר.
בנחיתות הטובות (לא נזכיר את האחרות) אתה מקבל כפרס חיוך שנדבק לפנים ותחושת סיפוק אדירה.
הרגעים הקטנים האלו ממלאים אותך בויטליות טהורה וידיעה כי עשית את הבחירה הנכונה.
גם אליזבת' גראנט, הזמרת שמלווה את הקליפ בשיר Blue Jeans, עשתה מסלול דומה
(הקליפ המקורי בהחלט שווה צפיה).
היא ניסתה לעבור את "גאפ" האלמוניות והתרסקה בכל פעם.
בקפיצה האחרונה היא החליטה להמציא את עצמה מחדש, מחוזקת ב psi 35 בשפתיים והשד יודע בעוד כמה שידרוגים.
בחרה בשם במה במה קליט ומסתורי "לאנה דל ריי" (שילוב שמותיהם של השחקנית ההוליוודית לנה טרנר ושל המכונית פורד דל ריי, דגם קלאסי של חברת הרכב פורד)
הצליחה לעבור את הדרופ לנחיתה מרופדת $בירוק$.
כמו שאמרו חכמים ממני: "זה הכל בראש, אם יש מחיובות ונחישות, בסוף זה עובד ומצליח"
אז עד לפעם הבאה מקווה לא לוותר לספק המרסק ולהצליח לעמוד מול הפחד בנחישות.
